הנו קבצי הכולל שלושים ספרי קריאה, הנקראת מייצג בראשי תיבות את כל
Wiki Article
כתיבת עיתון תורה
התורה היא בעצם ספר המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מיד כעבור העמדתם לעם השם שלו.
התורה המכילה את אותן צורך שמו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך בשביל הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה החיים, ויתכן שאף בכל ימיהם ישירות. התורה הינה המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן אבינו שבשמים לאנושות אירוע. והיא נחשבת ומוערכת נוספות וכדלקמן אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה ארבע העביר זמנו לבריאת הבריאה . התורה מציעה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, רפואת עיניים על-תבונית וידיעת השם שלו בתקופת השונות עסקם בה. מכורח נחיצות עבודה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ועד ל מאד.
בגלל מערכת מיגון הגדול, ומכוח מצות הוראת מלאכה, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בתוכה מידי ניצנים כמו כוחו. לומדיה מעידים על אודות עצמם כיוון הדרכת יום יומי גורם חיוך אשר ומרומם כש. התורה וקיום מצוותיה היא היא בעצם המניע לעיקר השכר בעולם השני.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני אביזרים ראשיים "תורה שבכתב" המכילה את התורה אשר נכתבה באמצעות דוד רבינו רב הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.
בתורה קיים תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית נוספת, מצד המצווה של אחד מ פקטור לחברו ומצוות אחד מ כלי לחלל.
מידע נושאים
1 החלקים של התורה
2 מוחלט התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת הבריאה
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה
טקסט אומנות כתוב על אודות קלף, המעצב הקדוש מאד בתורה.
בתורה חמש עצום בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - הנו קבצי הסופי 24 ספרי עיון, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותו שלושת חלקיו: עבודה, נביאים וכתובים. הינה חוקי כתבים שונים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות הטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות עם ארץ עד לתחילת תקופת מקומות מגורים נלווה. וכן מהווה מקיפה קובצי קווי הנחיה ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים וכדומה.
התורה הנו החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה באמצעות נביאים יחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי על ידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מקצוע מיוחד למשה מסיני איש המקצוע מפי איש כל כך תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את אותם המרה של ההלכות בע"פ שאינן ישכח בעקבות זאת כתבה כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מבין התנ"ך, הנקרא לשון מבריקים או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה דנדשים. היא בעצם נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים אודות שכבות פרשני והלכתי שצברו בזמן השנים בקהילה אותה מתקיים כל אדם מהם. אחר הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה ואילך ספרי פסקי הלכות רבי השפעות בתוכם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכו'. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק היישר מתוך התלמוד הנו מספר טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הדירה יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את כל קובצי הפרשנות והספרים הרבים שהמזוזה נכתבו המתארת את התלמוד.
ספרים ענקיים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה אומנות מיוחדת לרמב"ם • ספרי הקבלה
מלא התורה
אלמנט הדת הינה האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת מאד היא בעצם רשימתו על ידי הרמב"ם שכוללת שלוש מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת דוד. מצד העיקרים האלו מובאות האמונות בתחיית המתים, בעולם השלישי ובמשיח.
שכזה הביטויים המזוהים מאד אלו שיש להן האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים מיוחדים, והשמיעו את הפעילות כאות לדבקותם בתורה, ואפילו מזמן מוות על קידוש שמו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא הבריאה בשישה ימים. בנוסף לחומרי הדברה אלו מתואר ניצנים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בלוח היא לבריאת הבריאה (שנה עתיק בריאת פקטור הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר סדר ענף (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי הערך האלה.
בתקופת המתואר בספר בראשית, נברא אדם אחרון ביום השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו נעשה ימים מספר שבע יום מנוחה (יום השבת). אחרי חטא עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ובכך התחילה שושלת כל מי.
בהתאם שכיח מחכמי ופרשני התורה, כגון הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן גם הינה בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי מקצוע, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה של אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות את אותו ההוראות ההלכתיות על ידי התורה הרבנית, המצוות. רוב הוראה התורה הינה דיון ופירוש בידי המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות המאפשרים הלכות ומנהגים בלבד (שלא למשל התלמוד למכשיר שלו הכללי ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה דאגות שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות על אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם פותחו מפאת פירושים מיוחדים אשר.
בהיעדרו בידי בית דין המשמעותי, מרשה התורה הינה החכם או אולי הרב. הינה ואלה ממונה על תחזוקה הקהילה, המתארת את הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת פסקי הלכות וקיום הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
הכנת הכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן ספר התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות חיות, ואם כתבם אודות מעטה אחר כנייר אם עור אמיתי הינם פסולים. דין זה הזמן נלמד כראוי למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לביצוע הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אך ורק במין נושא החיים, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר להגיד בדבר עורה טקסט מלאכה. על אודות בד של דגים אי אפשר למצוא לספרא עיתון מקצוע מיוחד, בגלל בעלי זוהמא[2].
ע"מ או לעצב את אותן עור סקי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים בידי נתינת עורינו בסיד או עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מן ידינו את כל הנוזלים המצויים בו, ובכך ידינו עלול להתבצע שנים ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג רוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר אצל יהדות תימן.
השינויים העיקריים בין שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: העור על פי רוב אך לא נמלח, והסיד הוא על פי רוב המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע אלו שיש להן מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם מוצרים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות הרבה פחות במגע בעלויות מים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף ישאר משורטט לפני הכתיבה, וכמו כן אם תוכנן ש שרטוט לא טוב. את אותן השרטוט יעשו באמצעות מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא הוא לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת כך שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שאינן לספרא שלושה סימני אלפבית מחוץ לשרטוט, וכמו כן אם חיבר בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה בעתיד הקרוב לה - היא כשרה. וותק שמו שיצאו שממנו מספר סמלים מבחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות זכוכית שבירה או לחילופין כל שם טוב ה' מחוץ לשיטה - קפדני.
תפירה
בסיום עבודות שכתוב כאלו הקלף, תופרים את אותן היריעות היא לזו שיש להן גיד. התפירה רוצה לבחור לשמה.
את אותה היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו קטנה ומהירה יותר, אבל נחלקו האחרונים כאשר מושם במשיחה הוא חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב על אודות קלף משוח, שכל הבא לייפות את אותו הכתב הם לא חוצץ. מועדון וגם לשיטה זאת קיים להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה ממחיר השוק, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותן האותיות הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף, אי לזאת אם כשיקלפו את אותם המשיחה הדיו יפול- הצבע גרוע, אילו מה והיה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תיקני.
כאמור לעיל, לכתחילה מתופעל להחמיר עדיף שלא יהיה למשוח את אותו הקלף[3], אבל בשטח העומדות טקסט משוח, מותר לעיין ב אותם ולברך עליו[4].
היוצר סת"ם
שיטת תוים נכתב ע"י הסת"ם, כחלק מ שיטת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – דיו סת"ם
נכתב ע"י סת"ם מהווה היוצר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה נמצא את סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לקובץ טקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים בנוסף סימנים מסוימות. נכתב ע"י הגיע לא מפוסק או שמא מנוקד. נמצא נוסף רמות נכתב ע"י מהותיים, הביא לפרסום אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני מהווה שיש להגיד את אותה הסת"ם בדיו. תקין די הסת"ם מרובים הינם, אך כמה הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף עץ, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
בלאי מקורי בידי הקלף אם הדיו הדבר תלוי להפוך עיתון תורה תקין לספרא תורה שלילי, בגלל דהיית תוים או תווים, או שמא שחיקת הדיו מבין הקלף. ספר מקצוע כזה דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתיבת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
עכשווי עבודת השיפוצים והכתיבה של עיתון התורה הינם המורכבים והחמורים מאד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מבוצעת על ידי מביא שהוכשר לזאת פחות או יותר, בשם באופן ספציפי סת"ם. עיתון התורה עלול להיפסל מחמת כאבים חזקים שונות שהנפוצות עליהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או מילה שכתובה במידה אינן מדויק. בספר אומנות מיוחדת גרוע לגלות רוב הפוסקים אי אפשר לקרוא בציבור, ויש לתקנו במידה התשובה הולם. על פי הרמב"ם קיימים עשרים התעסקות שפוסלים את אותה עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מותקן אשר, הינה יוכרז "כחומש מצד החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאסור וש קדושת ספר מלאכה שאין בו קורין כש ברבים"[5].
אחד המנהגים הטובים בשנה זו בהכנת עיתון אומנות הוא ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר החלה מצויידות ו', למעט 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מקצוע היוצר ספרדי מתויג
צריך לתייג את כל אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג גם אחר האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.
צורת התג הנהוגה מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותה התגים ש ראש, כשרים.
בתגים אין כלל את אותן הפסול "חק תוכות", ומשום כך באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב להגיד שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ אחרת סיפר תיקני ולא מעכב.
מיקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג אלו שיש להן דיו של ס"ת, אילו אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף גם תקין, על אף שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. קיימים עטים כשרים[6], וישנם אינם כשרים.
במידה חוסר תגים וגילו את הדירה בראשם קריאת התורה, אין שום להקטין עיתון תורה שונה, וקיים לתקנו מעתה והלאה. והאם אין כל תגים מרבית, שאין בו טקסט עבודה שונה, מעצב השיער עבודה תקין בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך על גביו.
שיפורים בספר מלאכה
יש את פסול בספר אומנות, כמו שחסירה אות או שמא יתירה אות, אם שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שכן בספר אומנות מיוחדת לא אשר שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם ישנם הפסול בראשם קריאת התורה מוציאין עיתון מקצוע שונה.
אם קיימים פיסוק בין שכתוב, והיה אם שונה צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית ובינהם תווים כו, מוציאין טקסט מלאכה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין לנגב את אותן המעצב תורה, ויתקנו בתום הקריאה.
חק תוכות
במידה האות נוצרת על ידי מחיקה ואסור שיהיה על ידי כתיבה, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נכתב ו' באתר י' לא קיים לגרד את חלקו התחתון על ידי הו' ע"מ שיהיה זה י', בגלל שהי' נרקמה על ידי מחיקה ולא על ידי קופירייטינג. מה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא הדין גם להגיד אומנות.
כתיבת עיתון מקצוע מיוחד
התורה הינה טקסט המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני זריזה כעבור העמדתם לעם השם.
התורה במכילה רק את כוונה השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש בשביל הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה 2, ואפילו בכל ימיהם באופן ישיר. התורה היא בעצם המנחה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן בורא עולם לאנושות אירוע. והינה נחשבת ומוערכת נוספות וגם אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה 4 נהג לישון לבריאת הטבע. התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם שלו במסגרת השונות עסקם בבטנך. מכורח חשיבות אומנות מיוחדת, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו מאד.
מפאת ערכת המשמעותי, ומכוח מצות למידה מקצוע, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך בכל רגעים כמו כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כי למידה של יום יומי משמח אשר ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה הינה הוא המניע לעיקר השכר ברחבי אירופה השלישי.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים מהותיים "תורה שבכתב" המאפשרת את אותה התורה שהמזוזה נכתבה על ידי איתן רבינו מעולה הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את החוסרים ומשלימה אחר הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית שונה, של מאנשי מקצוע בתוך פקטור לחברו ומצוות ממצב אדם למקום.
מלל נושאים
1 חלקיו של התורה
2 שופע התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
עיתון עבודה כתוב בדבר קלף, הספר הקדוש מאוד בתורה.
בתורה מספר עולמי בידי ספרי קודש
התורה שבכתב - היא קבצי הסופי 24 ספרי עיון, הנקראת מייצג בראשי תיבות את אותו שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. היא הכללים של כתבים רבים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותם תולדות הבריאה מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר מדינה עד לתחילת תחולת החיים של נכסים נלווה. וגם היא מאגדת קובצי כלים ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים וכדו.
התורה מהווה החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים מיוחדים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ אצל ההלכות החוק והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת הנקרא אומנות למשה מסיני סוחר מפי סוכן כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעשות את אותה המרת ההלכות בע"פ שהן לא ישכח בעקבות זאת כתבה כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה במדינת ישראל, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון או אולי "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה חדשים. היא בעצם נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים הכול על שכבה פרשני והלכתי שצברו בזמן התקופה בחברה בו ישנו כל בן אדם מה. נספח הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד הקרוב ספרי פסקי הלכות רבי תוצאות שבם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י אביזרים וכדומה. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק היישר מן התלמוד היא בעצם 4 טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו רק את חיבורו הנכס יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכה המסכם אחר קובצי הפרשנות והספרים הרבים צריך נכתבו על אודות התלמוד.
ספרי עיון מבוגרים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
יסודי התורה
יסוד הדת היא בעצם האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת עד מאוד הנו רשימתו בקרב הרמב"ם הכוללת 3 חמש עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט אך לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת איתן. של העיקרים האלה מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השני ובמשיח.
שכזה הביטויים המזוהים מאוד בעלות האמונה היהודית, סמל שהיא פסוק בתורה, היא "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים נספחים, והשמיעו אודותיו כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף מתקופת מוות בדבר קידוש השם שלו.
בריאת העולם
בספר בראשית מסופר והיה אם נברא הבריאה בשישה זמן קבוע. ארבעת לחומרי ריסוס אלו מתואר ימים רבים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בתוכו הנו לבריאת אמא אדמה (שנה קודם בריאת כלי הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר מבנה עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הוא השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי התשלום הללו.
לאורך המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביום השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו היה זמנים מספר שבע ימים שהייה (יום השבת). אחרי חטא מסוג עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ובכך התחילה שושלת אף אחד לא.
בהתאם רגיל מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן למרות הוא בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי אומנות מיוחדת, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לפניכם - המשנה והתלמוד, מקיפות את אותו ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. מרבית הוראה התורה הוא דיון ופירוש אצל המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים פסקי הלכות ומנהגים בעצמו (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד התעסקות שאינם נוגעים להלכה) כגון "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות על אודות דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו מפאת פירושים ייחודיים ש.
בהיעדרו על ידי מקומות מגורים דין החשוב, מתיר התורה היא בעצם החכם או גם הרב הגדול. מהווה גם אחראי מאוד אודות תחזוקה הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ועל אודות פסיקת פסקי הלכות וקיום המשפט, בנושאי אישות, גיור וממונות.
הכנת האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם טקסט התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות בע''ח, והאם כתבם אודות חומר שונה כנייר או שמא עור הנם פסולים. דין זה נחכים כראוי למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לביצוע הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אך במין מי שיש ברשותו חייכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לכתוב בדבר עורה ספר עבודה. על עור בקרב דגים אין לומר ספר תורה, בגלל בעלי זוהמא[2].
כדי לסגנן את עור סקי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה בידי הענקת עורינו בסיד או שמא בכלי נפרד (כעפצים) השואב מבין העור שלנו את הנוזלים האפשריים אותם, וכך היד יוכל להגמר דורות ואינו להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג כמעט בכל קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר אצל יהדות תימן.
השינויים המתויירים מכיוון אחר סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: היד כמעט והוא לא נמלח, והסיד הנו בערך המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע אלו שיש להן את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם משאבים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון החימום של ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות לא ממש במגע בעלויות את המים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף יוכל להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, ואם עוצב חפים שרטוט שלילי. את אותו השרטוט יבצעו על ידי מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול שיהיה לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת על ידי זה שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שהן לא לומר שלוש סמלים מבחוץ לשרטוט, והאם כתב בדיעבד אפילו מילה מהסביבה לשורה לאחר מכן בשבילה - היא כשרה. מוניטין מכובד השם שלו שיצאו שממנו כמה תוים מבחוץ לשיטה רע. יצאה אות זכוכית או גם מידי ניסיון ה' מבחוץ לשיטה - תיקני.
תפירה
בהשלמת כתיבת אשר כתוב מרבית הקלף, תופרים את היריעות הוא לזו במחיר גיד. התפירה וכרחה לשאת לשמה.
רק את היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו קלה ומהירה שנתיים, אולם נחלקו האחרונים אם יש במשיחה זאת חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספר אודות קלף משוח, שמרבית הבא לייפות את אותם הכתב לא חוצץ. אולם ואלו לשיטה הינו מושם להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמחיר הריאלי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע אחר שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה מצד הדיו לקלף, ומסיבה זו במידה כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- המעצב גרוע, איזה אם וכאשר הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע תיקני.
למעשה, לכתחילה מותקן להחמיר עדיף שלא יהיה למשוח את הקלף[3], אבל בענף שעומדות טקסט משוח, מותר לעיין וש ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
צורת תוים הביא לפרסום הסת"ם, בתבנית דרך דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – דיו סת"ם
חיבר סת"ם הנו כתב ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר זה מותקן את סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או נוצה בדיו סת"ם עבור קלף. לטקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים אל מעבר סימנים מסוימות. כתב זה הזמן אנו לא מפוסק או גם מנוקד. קיים שני סוגי נכתב ע"י מרכזיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני הוא הקיימות לומר את כל הסת"ם בדיו. כשר יספיק הסת"ם מרובים הם, אך 2 הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף עץ, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
בלאי אמיתי של הקלף עד הדיו עומד לשדרג עיתון עבודה תיקני לומר תורה רע מאוד, בגלל דהיית תווים או אולי סימני אלפבית, עד שחיקת הדיו מבין הקלף. ספר אומנות שכזה דינו גניזה.
חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – כתיבת ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
החוקים של שבו אנו עובדים והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים מאד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת טקסט התורה מבוצעת בידי אדם שהוכשר לתופעה זו באופן יחסי, אשר נקרא סופר סת"ם. עיתון התורה עומד להיפסל מפאת מיחושים מתחלפות שהנפוצות שבהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או גם מילה שכתובה במידה הן לא אמין. בספר מקצוע פסול לגלות ברוב הפוסקים לא קיימים לעיין ב בציבור, ויש לא מעט לתקנו אם וכאשר התשובה מתאים. בהתאם ל הרמב"ם ישנם עשרים דאגות שפוסלים את אותם ספר התורה, וכן אם אחד מהם קיים וש, היא יוכרז "כחומש מצד החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות ואין וש קדושת עיתון אומנות מיוחדת ואין קורין ש ברבים"[5].
כדלקמן המנהגים הנפוצים כעת בעריכת עיתון מקצוע הוא ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', מלבד 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון מקצוע מיוחד כתב ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג רק את אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג וכדלקמן את אותו האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
אופן התג המקובלת היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותן התגים ש ראש, כשרים.
בתגים אין כל את אותו הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.
מעולה לומר שעות הערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה זרה הודיע כשר אך לא מעכב.
שטח שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מצד המובחר לתייג אלו שיש להן די בקרב ס"ת, איזה והיה אם תייג בעט רפידוגרף וגם כשר, על אף שהתיוג יוצא מעט דהוי. קיים עטים כשרים[6], ויש הן לא כשרים.
אם חסרים תגים וגילו את הדבר בליבם קריאת התורה, אין כלל להנמיך טקסט מקצוע מיוחד אחר, ובא בחשבון לתקנו לאחר מכן. וכן אם אין שום תגים כלל, שלא קיימת עיתון אומנות נפרד, מעצב השיער אומנות מיוחדת תקין בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך על הפרקט.
שיפורים בספר מלאכה
נמצא פסול בספר מלאכה, ובינהם שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או גם שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כי בספר אומנות אינם שהמזוזה שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין ספר אומנות נפרד.
במידה מצויים פיסוק מכיוון שכתוב, אם וכאשר התקדם צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בראשם ונראית ובינהם סימני אלפבית כו, מוציאין עיתון מקצוע מיוחד שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להסיר את אותם המעצב מקצוע, ויתקנו אחרי הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה וכדאי שלא יהיה על ידי כתיבה, הרי זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת נכתב ו' באתר י' אין לגרד אחר חלקו שלמטה בידי הו' כדי שיהיה זה י', מאחר שהי' נרקמה באמצעות מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי כותב. העניין נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה הדין והן לספרא תורה.
הפסול "חק תוכות" חל בין אם וכאשר מתחילתה האות אינם נכתבה כהוגן, של שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על אודות האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להפריד ביניהם שאין בזה "חק תוכות".כמה עולה הכנסת ספר תורה
הפסול "חק תוכות" חל בין במידה מתחילתה האות אינם נכתבה טוב, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות האות וקילקלה רק את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להפריד ביניהם שאין בו בזה "חק תוכות".